כפי שאולי שמתם לב, נעלמתי מעט בתקופה האחרונה. זה לא היה מבחירה, מאוד רציתי להעלות פוסטים, אך בעיות טכניות (מי החליט שדווקא בערב בשעות שאני פנויה לא תהיה שמש?!) והמון לחץ בתקופה הזו בצבא גרם לכך… אני מוכרחה לציין שלא עייפתי מהבלוג, ובכל התקופה הזו לא הפסיקו לצוץ במוחי רעיונות לפוסטים, שלצערי עדיין לא מומשו (בתקווה לממשם בקרוב…). וכך אחרי הפוסט האחרון, באבסורדיות כנבואה שמגשימה את עצמה, אפשר לומר שירדתי למחתרת- נעלמתי ממרחב האינטרנט (נותקתי מהפייסבוק, לא התעדכנתי והגבתי בבלוגים האהובים עליי, ואיך לא- לא העלתי פוסטים…).
הפוסט הזה צולם ממש במקרה- מה שאני לובשת בכלל לא היה חלק מהתכנון שלי לפוסטים הקרובים, אך הכמיהה העצומה להעלות כבר פוסט וכן המחשבה על כך שהאווטפיטים שבפוסטים הם בעצם חלק מהחיים השוטפים ולא איזו “הפקת אופנה” גרמו לי לשכנע את א’ לעצור בצד הכביש בדרך מת”א לדרום, ולצלם.
אני הייתי דיי סקפטית באשר לפוסט הזה- נסענו בשעות אחה”צ (הלא כל כך מאוחרות, אך בשעון חורף כבר ב16:00 יש סכנת שקיעה…). לאורך כל הכביש המהיר מת”א לאשדוד ראינו את השמש יורדת ועומדת לשקוע מולנו, ואני כבר ראיתי בדמיוני איך עוד יום התבזבז מבלי לצלם פוסט. באזור קבוצת יבנה החנינו את האוטו בתחנת דלק ופשוט רצנו לשדה כדי להספיק ללקט כמה טיפות שמש שוקעת, ומעט אור. והרי התוצאות לפניכם:
מה אני לובשת?
החצאית הייתה חצאית של אימי בצעירותה (העובדה שאימי גדלה בבית דתי שידרגה לי את מלאי החצאיות בארון).
בגד הגוף נקנה בביקורי האחרון בחנות של אסתר בגבעתיים בשקל אחד.
התיק נקנה באותה חנות בחמישה שקלים, ושמתי לב שהגודל שלו מתאים בדיוק לגודל של המצלמה שלי + עדשה, מה שגרם לי לחשוב להפוך אותו לתיק למצלמה (התיקים הייעודיים של המצלמות כל כך מכוערים…).
השרשרת נקנתה בגרושים בדוכן של איזה ישראלי באמסטרדם (עולם קטן…).
הסנדלים כבר נראו בבלוג, והן הנכס שלי מבודפשט (40 ש”ח מC&A).
את הטבעת-שעון קיבלתי במתנה מההורים של א’ שחזרו מטיול בגרמניה ושוויץ.
אפשר חשבון?
חצאית – 0 ש”ח / מהבויידעם של אמא
בגד גוף – 1 ש”ח / חנות יד שנייה בגבעתיים
סנדלים – 40 ש”ח / C&A בבודפשט
שרשרת – כמה שקלים / דוכן באמסטרדם
טבעת שעון – מתנה
תיק – 5 ש”ח / חנות יד שנייה בגבעתיים
